יסוד המעלה היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל. היא הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1949.
רוב תושבי יסוד המעלה הם יהודים. היחס בין נשים לגברים הוא 1,166 נשים לכל 1,000 גברים.
מקור השם מן הפסוק "כִּי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן--הוּא יְסֻד, הַמַּעֲלָה מִבָּבֶל" (עזרא, ז', ט')
הסטוריה
יסוד המעלה נוסדה בשנת 1883 מדרום לאגם החולה והייתה מן המושבות הראשונות שהוקמו על ידי אנשי העלייה הראשונה, והמושבה השנייה שהוקמה בגליל העליון לאחר ראש פינה.
יסוד המעלה נוסדה על ידי "חברת נחלת שדה וכרם" שהוקמה בידי 24 משכילים יהודיים ממזריטש ובריסק כאחת מתנועות "חובבי ציון" שקמו ברחבי מזרח אירופה לאחר פרעות ה"סופות בנגב".
שליחי התנועה קנו את אדמת השבט הבדואי "א זביד" מידי משפחת עבו מצפת שברשותה נודע המקום בשם "קולוניא מי מרום".
לאחר רכישת הקרקע עלו שבעה מהקונים ומשפחותיהם לצפת.
יחד עם שני בני צפת שעיבדו את המקום עוד מזמנה של משפחת עבו וחלוץ נוסף מאמריקה ירדו המייסדים הראשונים לקרקע והחלו לעבד את אדמת המושבה.
המייסדים סבלו מרעב וממלריה שהכתה במקום שהיה רווי ביצות. מהיעדר רישיונות בניה נאלצו המתיישבים להקים לעצמם אוהלים וסוכות למגורים. במהלך שנים אלו דעך אט אט הסיוע הכספי מקופת החברה באירופה וכשלו נסיונתיהם של המתישבים להשגת תמיכה כספית ורישיונות בניה.
בשנת 1887 חל המפנה כאשר בעת ביקורו בארץ נענה הברון רוטשילד לבקשתם של אנשי המושבה לקחת אותה תחת חסותו.
בסיועה של פקידות הברון הושגו רישיונות הבניה ועל פי המלצתו של אגרונום מטעם הברון הוחל בגידול ורדים לתעשיית הבשמים ובנטיעת עצי תות לגידול תולעי משי.
בתקופה זו גדלה המושבה והצטרפו אליה מתיישבים ושטחי אדמה נוספים. עם המעבר של מושבות הברון לחסותה של יק"א בשנת 1900 נוספה לפרויקטים החקלאיים שהיו במושבה רפת חלב גדולה שהייתה אמורה לשווק את תצרוכתה לכל הגליל.
אולם פגעים חקלאיים וחוסר כדאיות לרכישת מוצרי התעשייה הביאו לשפל חריף במצבה של המושבה. המצב הירוד הגיע עד כדי המלצת נציגות יק"א לסגירת המושבה.
אולם, למול נחרצותם של המייתשבים בראשותו של המייסד פישל סלומון החליטה יק"א להשאיר את המושבה על כנה ולממן את השירותים הנצרכים במושבה מקופתה.
במלחמת העולם הראשונה סבלה המושבה ככל המושבות ממחסור בקונים לתבואתה והתנכלויות מצד הטורקים, וכן ממכת הארבה שפקדה את הארץ באותן שנים.
לאחר הכיבוש האנגלי החלו צרות חדשות בדמותם של התנפלויות של השבטים הבדואים באזורי החיכוך שבין מחוזות השליטה האנגלי והצרפתי בתקופה שלאחר הסכם סייקס-פיקו.
השקט שחזר לאזור עם חזרתם של האנגלים הופר שוב במאורעות תרפ"ט אז הועברו התושבים אל הקיבוץ הסמוך איילת השחר.
על המושבה המרוקנת פשטו הבדואים וערכו שוד גדול. האנגלים גירשו את השודדים והתושבים שבו לשקם את משקיהם.
יוזמות חקלאיות חדשות הוקמו והמושבה התפתחה.
במלחמת השחרור סבלה המושבה מהפגזות תותחים סורים שהיו מוצבים ברמת הגולן.
לאחר המלחמה הפכה המושבה למועצה מקומית ובשנת 1951 משהוחל בפרויקט ייבוש החולה, הורחבו שטחי הקרקע של חקלאי המושבה.