אנחנו נמצאים בעיצומם של ימים מורכבים. פחד, חשש, ואי-וודאות – רגשות סוערים וקיומיים, מטלטלים את כולם. אנו עושים ימים כלילות לייצר תחושת בטחון, הגנה ווודאות בתוך המרחב הקהילתי והיישובי. בריאות הציבור ובטחונם האישי של כלל תושבי המושבה עומד לנגד עיננו בכל עת, ואנו מקפידים ליישם את כל הנחיות הרשויות באופן מלא. לצד החששות והפחד שהקורונה מייצרת, היא גם מביאה עמה הזדמנות נדירה. קהילה לא נמדדת בזמני שגרה, כי אם בזמני משבר. דווקא מתוך המשבר, מתהומות האי-וודאות, מתבטא חוסנה של קהילה, הסולידריות שלה והערבות ההדדית אותה היא מקדמת. קל להביע סולידריות ואמפתיה כאשר החיים מתנהלים על מי-מנוחות. האתגר האמיתי של הקהילה שלנו בא לידי ביטוי דווקא עכשיו – בימי הקורונה. בריאות הציבור עמדה לנגד עיניי תמיד, לפני ימי הקרונה, אחריהם, ובטח שבמהלכם. אולם לצדה, וביתר שאת בעת הנוכחית, עומדת לנגד עיניי הקהילה שלנו והסולידריות לה היא מסוגלת.
24 השעות האחרונות היו סוערות מאוד ביסוד המעלה, בשל גילוי מספר אורחים אשר נמצאו חיוביים למחלת הקורונה. האירוע תופעל ע"פ כל ההנחיות, האורחים עזבו את המושבה תוך כניסה לבידוד של כל הנדרשים לכך. למרות זאת ובשל האירוע, מקבלת משפחת רווה, אשר בצימרים שלהם שהו האורחים, תגובות קשות, מאיימות ומלאות שטנה מצד תושבים. צר, כואב וחורה לי, שאנשים מתוך הקהילה שלנו בוחרים להתבטא באופן הזה.
אין מקום לאמירות שטנה, אין לעולם לגיטימציה לאיומים, ובטח שאין הצדקה להשליך את הכאב והחרדה שהקורונה מציפה אחד על השניה בתוך המסגרת הקהילתית. אנו חזקים הרבה יותר, כיחידים וכקהילה, כאשר אנו מחבקים (ווירטואלית!), מחזקים ודואגים האחד לשניה, בייחוד בזמנים הקשים. חשוב לזכור שהאצבע קלה על המקלדת והלשון, אבל למילים יש כוח עצום, ומחר זה יכול להיות כל אחד מאתנו. איזה יחס היינו רוצים לקבל אם היינו עומדים במקום הזה?
זה המקום שלנו להפגין חוסן וערבות הדדית. ברמה הבריאותית לזכור ולהקפיד על הכללים, לא להפגש פנים אל-פנים, להשתדל לרחוץ ידיים תכופות ולהקפיד על שני מטר.ולהישמע להנחיות המפורסמות מעת לעת ע"י משרד הבריאות והמועצה המקומית. אלו כללים שנכתבו בדם. ברמה הקהילתית – זה המקום לחזק, לדאוג מרחוק, ולעשות כל מה שאפשר כדי להיות שם אחד בשביל השניה.
